אתמר:
המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת - משום מאי מתרינן ביה?
רב יוסף אמר - משום זורע.אמר רבה - כוותי דידי מסתברא: מה דרכו של חורש לרפויי ארעא, האי נמי מרפויי ארעא;
אמר רב יוסף - כוותי דידי מסתברא: מה דרכו של זורע לצמוחי פירא, הכא נמי מצמח פירא!
אמר ליה אביי לרבה - לדידך קשיא, ולרב יוסף קשיא;
לדידך קשיא, משום חורש אין, משום זורע לא?
לרב יוסף קשיא, משום זורע אין, משום חורש לא?
וכי תימא כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא,
והאמר רב כהנא - זומר וצריך לעצים חייב שתים: אחת משום נוטע ואחת משום קוצר?
קשיא.
איתיביה רב יוסף לרבה:
בשלמא לדידי, דאמינא משום זורע, היינו דאסירא זריעה בכלאים;
אלא לדידך, דאמרת משום חורש - חרישה בכלאים מי אסירא?
אמר ליה - משום מקיים;
והא מדקתני סיפא - ר' עקיבא אומר אף המקיים;
מכלל דתנא קמא - לאו משום מקיים הוא!
כולה ר' עקיבא היא, ו"מאי טעם" קאמר:
מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה? משום מקיים;
שר' עקיבא אומר - אף המקיים!
מאי טעמא דר' עקיבא?
דתניא (ויקרא יט) שדך לא תזרע כלאים;
אין לי אלא זורע, מקיים מניין?
תלמוד לומר - כלאים שדך לא תנן!
משקין בית השלחין במועד ובשביעית.
בשלמא מועד - משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן;
אלא שביעית - בין למאן דאמר משום זורע ובין למאן דאמר משום חורש, זריעה וחרישה בשביעית מי שרי?
דתניא
רבי אומר (דברים טו) 'וזה דבר השמטה - שמוט';
בשתי שמיטות הכתוב מדבר: אחת שמיטת קרקע, ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע, אתה משמט כספים; ובזמן שאי אתה משמט קרקע, אי אתה משמט כספים.
רבא אמר - אפילו תימא רבנן, אבות אסר רחמנא, (דף ג' עמ' א' גמרא) תולדות לא אסר רחמנא; דכתיב (ויקרא כה) 'ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע' וגו';
מכדי זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה. למאי הלכתא כתבינהו רחמנא?
למימרא דאהני תולדות מיחייב, אאחרנייתא - לא מיחייב!
ולא?
והתניא -
שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור - אין לי אלא זירוע וזימור;
מנין לניכוש ולעידור ולכיסוח?
תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא:
"לא" - כל מלאכה שבשדך,
ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך;
מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן?
תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא:
"לא" - כל מלאכה שבשדך,
ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך;
מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן?
תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא:
"לא" - כל מלאכה שבשדך,
ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך;
יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים?
תלמוד לומר - שדך לא תזרע:
זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה?
להקיש אליה, לומר לך -
מה זריעה מיוחדת - עבודה שבשדה ושבכרם,
אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם!
מדרבנן, וקרא - אסמכתא בעלמא;
וקשקוש בשביעית מי שרי? והא כתיב (שמות כג) והשביעית תשמטנה ונטשתה:
"תשמטנה" - מלקשקש,
"ונטשתה" - מלסקל;
חד אברויי אילני, וחד סתומי פילי;
אברויי אילן - אסור;
סתומי פילי - שרי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה