גמרא בכיף, שיעור חמישי (ט"ז אב תשע"ג, 23.7.13)

מפתח דורות התנאים והאמוראים

דף ג' עמ' ב' גמרא

כי אתא רב דימי, אמר -

יכול ילקה על התוספת,

ונסיב לה תלמודא לפטורא,
ולא ידענא מאי תלמודא ומאי תוספת?

רבי אלעזר אמר - חרישה,

והכי קאמר:

יכול ילקה על חרישה, דאתיא מכלל ופרט וכלל,

ונסיב ליה תלמודא לפטורא,

דאם כן, כל הני פרטי למה לי?

ורבי יוחנן  אמר - ימים שהוסיפו חכמים לפני ראש השנה,

והכי קאמר:

יכול ילקה על תוספת ראש השנה,

דאתיא (שמות לד) מ'בחריש ובקציר תשבות',

ונסיב לה תלמודא לפטורא,

כדבעינן למימר לקמן - מאי ימים שלפני ראש השנה,

כדתנן:

עד מתי חורשין בשדה אילן ערב שביעית?

בית שמאי אומרים - כל זמן שיפה לפרי,

ובית הלל אומרים - עד העצרת,

וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו;

ועד מתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית? משתכלה הלחה וכל זמן שבני אדם חורשים ליטע מקשאות ומדלעות,

רבי שמעון אומר - אם כן נתנה תורה שיעור לכל אחד ואחד בידו;

אלא -

בשדה הלבן עד הפסח,

ובשדה האילן עד העצרת,

ובית הלל אומרים עד הפסח;

ואמר ר' שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא:

רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו ובטלום;

אמר ליה רבי זירא לרבי אבהו ואמרי לה ריש לקיש לרבי יוחנן:

רבן גמליאל ובית דינו היכי מצו מבטלי תקנתא דבית שמאי ובית הלל,

והא תנן -

אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין (דניאל ד) 'אשתומם כשעה חדא';

אמר ליה - אימור, כך התנו ביניהן:

כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל.

דידהו היא?

הלכה למשה מסיני היא!

דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משום רבי נחוניא איש בקעת בית חורתן:

עשר נטיעות, ערבה וניסוך המים - הלכה למשה מסיני;

אמר רבי יצחק -

כי גמירי הלכתא - שלשים יום לפני ראש השנה,

ואתו הני, תקון מפסח ומעצרת,

ואתנו בדידהו - כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל;

והני הלכתא נינהו קראי נינהו, <דתנן> [דתניא] -

(שמות לד) 'בחריש ובקציר תשבות',

רבי עקיבא אומר - אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית,

שהרי כבר נאמר (ויקרא כה) 'שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור';

אלא חריש של ערב שביעית

דף ד' עמ' א', גמרא

שנכנס לשביעית,

וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית;

רבי ישמעאל אומר - מה חריש רשות, אף קציר רשות;

יצא קציר העומר, שהיא מצוה!

אלא אמר רב נחמן בר יצחק -

כי גמירי הלכתא למישרי ילדה;

קראי - למיסר זקינה;

וכיון דהלכתא למשרי ילדה,

לאו ממילא זקינה אסירה?

אלא -

הלכתא לרבי ישמעאל,
קראי לרבי עקיבא;
ורבי יוחנן אמר -

רבן גמליאל ובית דינו מדאורייתא בטיל להו;

מאי טעמא?

גמר שבת שבת משבת בראשית:

מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין,

אף כאן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין!

מתקיף לה רב אשי:

מאן דאמר הלכתא,

אתיא גזרה שוה עקרה הלכתא?

ומאן דאמר קרא,

אתיא גזרה שוה עקרה קרא?

אלא אמר רב אשי:

רבן גמליאל ובית דינו סברי לה כרבי ישמעאל,

דאמר הלכתא גמירי לה;

וכי גמירי הלכתא - בזמן שבית המקדש קיים,

דומיא דניסוך המים; 

אבל בזמן שאין בית המקדש קיים - לא! 

גמרא בכיף, שיעור רביעי (ג' אב תשע"ג, 10.7.13)

מפתח דורות התנאים והאמוראים

דף ג' עמ' א', גמרא:

איתמר:

החורש בשביעית - רבי יוחנן ורבי אלעזר:

חד אמר לוקה, וחד אמר אינו לוקה;

לימא בדרבי אבין אמר רבי אילעא קמיפלגי,

דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא - כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בלא תעשה,

אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל.

מאן דאמר לוקה - לית ליה דרבי אבין אמר רבי אילעא;

ומאן דאמר אינו לוקה - אית ליה דרבי אבין!

לא:

דכולי עלמא לית ליה דרבי אבין אמר רבי אילעא:

מאן דאמר לוקה - שפיר;

ומאן דאמר אינו לוקה, אמר לך -  

מכדי זמירה בכלל זריעה,

ובצירה בכלל קצירה,

למאי הלכתא כתבינהו רחמנא?

למימר דאהני תולדות הוא דמיחייב,

אתולדה אחרינא - לא מיחייב!

ולא?

והתניא -

שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור - אין לי אלא זירוע וזימור;

מנין לניכוש ולעידור ולכיסוח?

תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא:

"לא" - כל מלאכה שבשדך,

ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך;

מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן?

תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא:

"לא" - כל מלאכה שבשדך,

ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך;

מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן?

תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא:

"לא" - כל מלאכה שבשדך,

ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך;

יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים?

תלמוד לומר - שדך לא תזרע:

זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה?

להקיש אליה, לומר לך -

מה זריעה מיוחדת - עבודה שבשדה ושבכרם,

אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם!

מדרבנן, וקרא - אסמכתא בעלמא!

גמרא בכיף, שיעור שלישי (כ"ה תמוז תשע"ג, 3.7.13)

מפתח דורות התנאים והאמוראים

דף ב' עמ' א', גמרא:

אתמר:

המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת - משום מאי מתרינן ביה?

רבה אמר - משום חורש;

רב יוסף אמר - משום זורע.
אמר רבה - כוותי דידי מסתברא: מה דרכו של חורש לרפויי ארעא, האי נמי מרפויי ארעא;
אמר רב יוסף - כוותי דידי מסתברא: מה דרכו של זורע לצמוחי פירא, הכא נמי מצמח פירא!
אמר ליה אביי לרבה - לדידך קשיא, ולרב יוסף קשיא;

לדידך קשיא, משום חורש אין, משום זורע לא?

לרב יוסף קשיא, משום זורע אין, משום חורש לא?

וכי תימא כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא,

והאמר רב כהנא - זומר וצריך לעצים חייב שתים: אחת משום נוטע ואחת משום קוצר?

קשיא.

איתיביה רב יוסף לרבה:

המנכש והמחפה לכלאים לוקה; רבי עקיבא אומר אף המקיים.

בשלמא לדידי, דאמינא משום זורע, היינו דאסירא זריעה בכלאים;

אלא לדידך, דאמרת משום חורש - חרישה בכלאים מי אסירא?

אמר ליה - משום מקיים;

והא מדקתני סיפא - ר' עקיבא אומר אף המקיים;

מכלל דתנא קמא - לאו משום מקיים הוא!

כולה ר' עקיבא היא, ו"מאי טעם" קאמר:

מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה? משום מקיים;

שר' עקיבא אומר - אף המקיים!

מאי טעמא דר' עקיבא?

דתניא (ויקרא יט) שדך לא תזרע כלאים;

אין לי אלא זורע, מקיים מניין?

תלמוד לומר - כלאים שדך לא תנן!

משקין בית השלחין במועד ובשביעית.

בשלמא מועד - משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן;

אלא שביעית - בין למאן דאמר משום זורע ובין למאן דאמר משום חורש, זריעה וחרישה בשביעית מי שרי?

אמר אביי - בשביעית בזמן הזה, ורבי היא:

דתניא

רבי אומר (דברים טו) 'וזה דבר השמטה - שמוט';

בשתי שמיטות הכתוב מדבר: אחת שמיטת קרקע, ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע, אתה משמט כספים; ובזמן שאי אתה משמט קרקע, אי אתה משמט כספים.

רבא אמר - אפילו תימא רבנן, אבות אסר רחמנא, (דף ג' עמ' א' גמרא) תולדות לא אסר רחמנא; דכתיב (ויקרא כה) 'ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע' וגו';

מכדי זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה. למאי הלכתא כתבינהו רחמנא?

למימרא דאהני תולדות מיחייב, אאחרנייתא - לא מיחייב!

ולא?

והתניא -

שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור - אין לי אלא זירוע וזימור;

מנין לניכוש ולעידור ולכיסוח?

תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא:

"לא" - כל מלאכה שבשדך,

ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך;

מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן?

תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא:

"לא" - כל מלאכה שבשדך,

ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך;

מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן?

תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא:

"לא" - כל מלאכה שבשדך,

ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך;

יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים?

תלמוד לומר - שדך לא תזרע:

זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה?

להקיש אליה, לומר לך -

מה זריעה מיוחדת - עבודה שבשדה ושבכרם,

אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם!

מדרבנן, וקרא - אסמכתא בעלמא;

וקשקוש בשביעית מי שרי? והא כתיב (שמות כג) והשביעית תשמטנה ונטשתה:

"תשמטנה" - מלקשקש,

"ונטשתה" - מלסקל;

אמר רב עוקבא בר חמא - תרי קשקושי הוו:

חד אברויי אילני, וחד סתומי פילי;

אברויי אילן - אסור;

סתומי פילי - שרי!