וחכמים אומרים -
עושין את האמה בתחילה בשביעית,
ומתקנין את המקולקלות במועד,
ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים,
וחוטטין אותן,
ועושין כל צורכי הרבים,
ומציינין את הקברות,
ויוצאין אף על הכלאים:
דף ב' עמ' א', גמרא
השתא יש לומר -
ממעיין שיצא בתחילה דאתי לאינפולי - משקין;
ממעיין שלא יצא בתחילה דלא אתי לאינפולי, מיבעיא?
ממעיין שיצא בתחילה דאתי לאינפולי - משקין;
ממעיין שלא יצא בתחילה דלא אתי לאינפולי, מיבעיא?
אמרי - אצטריך:
אבל מעיין שלא יצא בתחילה, דלא אתי לאינפולי,
אימא אפילו בית הבעל נמי;
אימא אפילו בית הבעל נמי;
ומאי משמע דהאי בית השלחין?
לישנא דצחותא היא, דכתיב (דברים כה) ואתה עיף ויגע ומתרגמינן ואת משלהי ולאי;
ומאי משמע דהאי בית הבעל?
לישנא דמייתבותא היא,
דכתיב (ישעיהו סב) כי יבעל בחור בתולה,
דכתיב (ישעיהו סב) כי יבעל בחור בתולה,
ומתרגמינן -
ארי כמה דמיתותב עולם עם בתולתא יתייתבון בגויך בנייך.
ארי כמה דמיתותב עולם עם בתולתא יתייתבון בגויך בנייך.
מאן תנא דפסידא אין, הרווחה לא,
ואפילו במקום פסידא מיטרח נמי לא טרחינן?
ואפילו במקום פסידא מיטרח נמי לא טרחינן?
אמר רב הונא -
ר' אליעזר בן יעקב היא,
דתנן: רבי אליעזר בן יעקב אומר -
מושכין את המים מאילן לאילן,
ובלבד שלא ישקה את השדה כולה.
ר' אליעזר בן יעקב היא,
דתנן: רבי אליעזר בן יעקב אומר -
מושכין את המים מאילן לאילן,
ובלבד שלא ישקה את השדה כולה.
רבי יהודה היא!
דתניא:
מעיין היוצא בתחילה, משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל - דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר - אין משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה;
רבי אלעזר בן עזריה אומר - לא כך ולא כך!
יתר על כן:
דתניא:
מעיין היוצא בתחילה, משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל - דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר - אין משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה;
רבי אלעזר בן עזריה אומר - לא כך ולא כך!
יתר על כן:
אמר רבי יהודה - לא יפנה אדם אמת המים וישקה לגינתו ולחורבתו בחולו של מועד.
מאי חרבה?
מאי חרבה?
אילימא חרבה ממש, למה לי דמשקי לה?
אמר אביי - שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר;
רבי אלעזר בן עזריה אומר -
אמר אביי - שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר;
רבי אלעזר בן עזריה אומר -
לא כך ולא כך:
לא שנא חרב מעיינה, ולא שנא לא חרב מעיינה -
מעיין שיצא בתחילה לא!
וממאי?
וממאי?
דלמא עד כאן לא קאמר רבי יהודה "בית השלחין אין בית הבעל לא" אלא מעיין שיצא בתחילה - (דף ב,ב גמרא) דלמא אתי לאינפולי;
אבל מעיין שלא יצא בתחילה, דלא אתי לאינפולי, אפילו בית הבעל נמי;
אם כן מתניתין אמאן תרמייה?
אם כן מתניתין אמאן תרמייה?
אלא לרבי יהודה לא שנא מעיין שיצא בתחילה ולא שנא מעיין שלא יצא בתחילה:
בית השלחין אין בית הבעל לא;
בית השלחין אין בית הבעל לא;
והאי דקתני "מעיין שיצא בתחילה" - להודיעך כחו דר' מאיר,
דאפילו מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו אפילו שדה הבעל!
דאפילו מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו אפילו שדה הבעל!
אתמר:
המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת - משום מאי מתרינן ביה?
רב יוסף אמר - משום זורע.אמר רבה - כוותי דידי מסתברא: מה דרכו של חורש לרפויי ארעא, האי נמי מרפויי ארעא;
אמר רב יוסף - כוותי דידי מסתברא: מה דרכו של זורע לצמוחי פירא, הכא נמי מצמח פירא!
אמר ליה אביי לרבה - לדידך קשיא, ולרב יוסף קשיא;
לדידך קשיא, משום חורש אין, משום זורע לא?
לרב יוסף קשיא, משום זורע אין, משום חורש לא?וכי תימא כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא,
והאמר רב כהנא - זומר וצריך לעצים חייב שתים: אחת משום נוטע ואחת משום קוצר?קשיא.
איתיביה רב יוסף לרבה:
בשלמא לדידי, דאמינא משום זורע, היינו דאסירא זריעה בכלאים;
אלא לדידך, דאמרת משום חורש - חרישה בכלאים מי אסירא?
אמר ליה - משום מקיים;
והא מדקתני סיפא - ר' עקיבא אומר אף המקיים;
מכלל דתנא קמא - לאו משום מקיים הוא!
כולה ר' עקיבא היא, ו"מאי טעם" קאמר:
מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה? משום מקיים;
שר' עקיבא אומר - אף המקיים!
מאי טעמא דר' עקיבא?
דתניא (ויקרא יט) שדך לא תזרע כלאים;
אין לי אלא זורע, מקיים מניין?
תלמוד לומר - כלאים שדך לא!
תנן:
משקין בית השלחין במועד ובשביעית.
בשלמא מועד - משום טירחא הוא, ובמקום פסידא שרו רבנן;
אלא שביעית - בין למאן דאמר משום זורע ובין למאן דאמר משום חורש, זריעה וחרישה בשביעית מי שרי?
דתניא
רבי אומר (דברים טו) 'וזה דבר השמטה - שמוט';
בשתי שמיטות הכתוב מדבר: אחת שמיטת קרקע, ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע, אתה משמט כספים; ובזמן שאי אתה משמט קרקע, אי אתה משמט כספים.
רבא אמר - אפילו תימא רבנן, אבות אסר רחמנא, (דף ג' עמ' א' גמרא) תולדות לא אסר רחמנא; דכתיב (ויקרא כה) 'ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שדך לא תזרע' וגו';
מכדי זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה. למאי הלכתא כתבינהו רחמנא?
למימרא דאהני תולדות מיחייב, אאחרנייתא - לא מיחייב!
ולא?
והתניא -
שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור - אין לי אלא זירוע וזימור;
מנין לניכוש ולעידור ולכיסוח?
תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא:
"לא" - כל מלאכה שבשדך,
ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך;
מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן?
תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא:
"לא" - כל מלאכה שבשדך,
ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך;
מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן?
תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא:
"לא" - כל מלאכה שבשדך,
ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך;
יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים?
תלמוד לומר - שדך לא תזרע:
זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה?
להקיש אליה, לומר לך -
מה זריעה מיוחדת - עבודה שבשדה ושבכרם,
אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם!
מדרבנן, וקרא - אסמכתא בעלמא;
וקשקוש בשביעית מי שרי? והא כתיב (שמות כג) והשביעית תשמטנה ונטשתה:
"תשמטנה" - מלקשקש,
"ונטשתה" - מלסקל;
חד אברויי אילני, וחד סתומי פילי;
אברויי אילן - אסור;
סתומי פילי - שרי!
 |
| מפתח דורות התנאים והאמוראים איתמר: החורש בשביעית - רבי יוחנן ורבי אלעזר:חד אמר לוקה, וחד אמר אינו לוקה; דאמר רבי אבין אמר רבי אילעא - כל מקום שנאמר כלל בעשה ופרט בלא תעשה,אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל. ומאן דאמר אינו לוקה - אית ליה דרבי אבין! לא: מאן דאמר לוקה - שפיר; ומאן דאמר אינו לוקה, אמר לך - מכדי זמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, למאי הלכתא כתבינהו רחמנא? למימר דאהני תולדות הוא דמיחייב, אתולדה אחרינא - לא מיחייב! ולא? והתניא - שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור - אין לי אלא זירוע וזימור; מנין לניכוש ולעידור ולכיסוח? תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא: "לא" - כל מלאכה שבשדך, ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך; מנין שאין מקרסמין ואין מזרדין ואין מפסגין באילן? תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא: "לא" - כל מלאכה שבשדך, ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך; מנין שאין מזבלין ואין מפרקין ואין מאבקין ואין מעשנין באילן? תלמוד לומר - שדך לא, כרמך לא: "לא" - כל מלאכה שבשדך, ו"לא" - כל מלאכה שבכרמך; יכול לא יקשקש תחת הזיתים ולא יעדר תחת הגפנים ולא ימלא נקעים מים ולא יעשה עוגיות לגפנים? תלמוד לומר - שדך לא תזרע: זריעה בכלל היתה, ולמה יצתה? להקיש אליה, לומר לך - מה זריעה מיוחדת - עבודה שבשדה ושבכרם, אף כל שהיא עבודה שבשדה ושבכרם! מדרבנן, וקרא - אסמכתא בעלמא! |
|
| מפתח דורות התנאים והאמוראים יכול ילקה על התוספת, ונסיב לה תלמודא לפטורא, ולא ידענא מאי תלמודא ומאי תוספת? רבי אלעזר אמר - חרישה, והכי קאמר: יכול ילקה על חרישה, דאתיא מכלל ופרט וכלל, ונסיב ליה תלמודא לפטורא, דאם כן, כל הני פרטי למה לי? ורבי יוחנן אמר - ימים שהוסיפו חכמים לפני ראש השנה, והכי קאמר: יכול ילקה על תוספת ראש השנה, דאתיא (שמות לד) מ'בחריש ובקציר תשבות', ונסיב לה תלמודא לפטורא, כדבעינן למימר לקמן - מאי ימים שלפני ראש השנה, כדתנן: עד מתי חורשין בשדה אילן ערב שביעית? בית שמאי אומרים - כל זמן שיפה לפרי, ובית הלל אומרים - עד העצרת, וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו; ועד מתי חורשין שדה הלבן ערב שביעית? משתכלה הלחה וכל זמן שבני אדם חורשים ליטע מקשאות ומדלעות, רבי שמעון אומר - אם כן נתנה תורה שיעור לכל אחד ואחד בידו;אלא - בשדה הלבן עד הפסח, ובשדה האילן עד העצרת, ובית הלל אומרים עד הפסח; רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו ובטלום; והא תנן - אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין (דניאל ד) 'אשתומם כשעה חדא'; אמר ליה - אימור, כך התנו ביניהן: כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל. דידהו היא? הלכה למשה מסיני היא! עשר נטיעות, ערבה וניסוך המים - הלכה למשה מסיני; כי גמירי הלכתא - שלשים יום לפני ראש השנה, ואתו הני, תקון מפסח ומעצרת, ואתנו בדידהו - כל הרוצה לבטל יבוא ויבטל; והני הלכתא נינהו קראי נינהו, <דתנן> [דתניא] - (שמות לד) 'בחריש ובקציר תשבות', רבי עקיבא אומר - אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית, שהרי כבר נאמר (ויקרא כה) 'שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור'; וקציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית; רבי ישמעאל אומר - מה חריש רשות, אף קציר רשות; יצא קציר העומר, שהיא מצוה! כי גמירי הלכתא למישרי ילדה; קראי - למיסר זקינה; וכיון דהלכתא למשרי ילדה, לאו ממילא זקינה אסירה? אלא - רבן גמליאל ובית דינו מדאורייתא בטיל להו; מאי טעמא? גמר שבת שבת משבת בראשית: מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין, אף כאן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרין! מאן דאמר הלכתא, ומאן דאמר קרא, אתיא גזרה שוה עקרה קרא? אלא אמר רב אשי: רבן גמליאל ובית דינו סברי לה כרבי ישמעאל, דאמר הלכתא גמירי לה; וכי גמירי הלכתא - בזמן שבית המקדש קיים, דומיא דניסוך המים; אבל בזמן שאין בית המקדש קיים - לא! |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה