 |
| מפתח דורות התנאים והאמוראים |
מציינין את הקברות:
אמר רבי שמעון בן פזי - רמז לציון קברות מן התורה מנין?
תלמוד לומר (יחזקאל ל"ט) - "וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון";
הא מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר?
וליטעמיך,
הא דאמר רב חסדא -
דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, מדברי יחזקאל בן בוזי למדנו (יחזקאל מ"ד) - "כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי <לשרתני>", מקמי דליתי יחזקאל מאן אמר?
אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא?
הכא נמי, גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכה אקרא!
טומאה קוראה לו ואומרת לו - פרוש;
וכן אמר רבי עוזיאל בר בריה דרבי עוזיאל רבה:
טומאה קוראה לו ואומרת לו - פרוש;
והאי להכי הוא דאתא?
ההוא מיבעי ליה לכדתניא -
"וטמא טמא יקרא" - צריך להודיע צערו לרבים,
ורבים מבקשין עליו רחמים!
אם כן ליכתוב וטמא יקרא?
מאי "וטמא טמא"?
שמעת מינה תרתי!
אביי אמר מהכא (ויקרא י"ט) - "ולפני עור לא תתן מכשול";
ר' יהושע בריה דרב אידי אמר (שמות י"ח) - "והודעת להם את הדרך <אשר> ילכו בה";
מר זוטרא אמר (ויקרא ט"ו) - ו"הזרתם את בני ישראל מטומאתם";
רב אשי אמר (ויקרא י"ח) - "ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי";
רבינא אמר (תהילים נ') - "ושם דרך אראנו בישע אלהים";
אמר רבי יהושוע בן לוי: כל השם אורחותיו, זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא,
שנאמר - ושם דרך;
אל תקרי ושם, אלא ושם דרך.
אראנו בישע אלהים - רבי ינאי הוה ליה ההוא תלמידא דכל יומא הוה מקשי ליה, בשבתא דריגלא לא הוה מקשי ליה.
דף ה,ב גמרא
קרי עליה (תהילים נ') - ושם דרך אראנו בישע אלהים;
תנו רבנן: אין מציינין -
לא על כזית מן המת,
ולא על עצם כשעורה,
ולא על דבר שאינו מטמא באהל;
אבל מציינין -
על השדרה,
ועל הגולגולת,
על רוב בנין,
ועל רוב מנין המת;
ואין מציינין על הוודאות,
אבל מציינין על הספיקות;
ואלו הן הספיקות?
סככות,
ופרעות,
ואין מעמידין ציון במקום טומאה,
שלא להפסיד את הטהרות;
ואין מרחיקין ציון ממקום טומאה,
שלא להפסיד את ארץ ישראל!
וכזית מן המת אינו מטמא באהל?
והא <תניא> [תנן] -
אלו שמטמאין באהל - כזית מן המת;
אמר רב פפא - הכא בכזית מצומצם עסקינן,
דסוף סוף, מיחסר חסר:
מוטב ישרפו עליו תרומה וקדשים לפי שעה,
ואל ישרפו עליו לעולם!
ואלו הן הספיקות - סככות ופרעות:
סככות - אילן המיסך על הארץ;
פרעות - אבנים פרועות היוצאות מן הגדר;
בית הפרס, כדתנן:
החורש את הקבר הרי הוא עושה בית הפרס,
וכמה הוא עושה?
מלא מענה מאה אמה;
ובית הפרס מי מטמא באהל?
והאמר רב יהודה אמר שמואל -
נפח אדם בית הפרס והולך,
בית הפרס שנידש טהור?
אמר רב פפא - לא קשיא:
כאן בשדה שאבד בה קבר,
כאן בשדה שנחרש בה קבר;
ושדה שנחרש בה קבר, "בית הפרס" קרי ליה?
אין!
והתנן - שלשה בית הפרס הן:
שדה שנאבד בה קבר,
ושדה שנחרש בה קבר,
ושדה בוכין;
מאי שדה בוכין?
שדה שמפטירין בה מתים, וטעמא מאי?
ושדה שנחרש בה קבר לא בעי ציון?
והא תניא -
מצא שדה מצויינת, ואין ידוע מה טיבה -
יש בה אילנות, בידוע שנחרש בה קבר;
אין בה אילנות - בידוע שאבד בה קבר;
רב יהודה אומר - עד שיהא שם זקן או תלמיד,
לפי שאין הכל בקיאין בדבר;
אמר רב פפא - כי תניא, ההיא בשדה שאבד בה קבר, דציינוה:
יש בה אילנות - בידוע שנחרש בה קבר;
אין בה אילנות - בידוע שאבד בה קבר;
וליחוש דלמא אילנות מגואי וקבר מבראי?
כדאמר עולא - בעומדין על הגבולין,
הכא נמי בעומדין על הגבולין;
דף ו,א גמרא
ודלמא טומאה מגואי ואילנות מבראי?
במסובכין;
ואיבעית אימא -
הא אמרן - אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את א"י;
רב יהודה אומר - עד שיהא שם זקן או תלמיד,
לפי שאין הכל בקיאין בדבר.
אמר אביי - שמע מינה צורבא מרבנן דאיכא במתא,
כל מילי דמתא עליה רמיא.
אמר רב יהודה - מצא אבן מצויינת - תחתיה טמא;
שתים - אם יש סיד ביניהן, ביניהן טמא,
ואם אין סיד ביניהן, ביניהן טהור,
ואף על גב דליכא חורש;
והתניא - מצא אבן אחת מצויינת - תחתיה טמא,
שתים - אם יש חורש ביניהן, ביניהן טהור,
ואם לאו, ביניהן טמא?
אמר רב פפא - הכא, כשהסיד שפוך על ראשיהן ומרודה לכאן ולכאן; אי איכא חורש ביניהן, ביניהן טהור,
דאימור מחמת חורש הוא דאיקפל;
ואי לא, סיד דביני ביני הוא, וטמא!
אמר רב אסי:
מצר אחד מצוין - הוא טמא וכל השדה כולה טהורה;
שנים - הם טמאין, וכל השדה כולה טהורה;
שלשה - הם טמאין, וכל השדה כולה טהורה;
ארבעה - הן טהורין, וכל השדה כולה טמאה;
דאמר מר - אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את א"י:
ויוצאין אף על הכלאים:
ואכלאים בחולו של מועד נפקינן?
ורמינהו - באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים,
בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים,
ויוצאין לקווץ את הדרכים, ולתקן הרחובות ולמוד המקואות, ועושין כל צורכי רבים ומציינין את הקברות, ויוצאין על הכלאים!
רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא:
חד אמר - כאן בבכיר, כאן באפיל;
וחד אמר - כאן בזרעים, כאן בירקות!
אמר רב אסי אמר רב יוחנן:
לא שנו, אלא שאין ניצן ניכר;
אבל ניצן ניכר - יוצאין עליהן!
מאי שנא בחולו של מועד דנפקינן?
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן - משום שכר פעולה, דמוזלי גבן;
אמר רב זביד ואיתימא רב משרשיא - שמע מינה, כי יהבינן להו שכר - מתרומת הלשכה יהבינן להו;
דאי סלקא דעתך מדידהו יהבינן להו, מאי נפקא לן מינייהו? כל כמה דבעו, ליתן להו;
ועד כמה?
אמר רב שמואל בר יצחק - כאותה ששנינו, "כל סאה שיש בה
ודלמא טומאה מגואי ואילנות מבראי?
במסובכין;
ואיבעית אימא -
הא אמרן - אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את א"י;
רב יהודה אומר - עד שיהא שם זקן או תלמיד,
לפי שאין הכל בקיאין בדבר.
אמר אביי - שמע מינה צורבא מרבנן דאיכא במתא,
כל מילי דמתא עליה רמיא.
אמר רב יהודה - מצא אבן מצויינת - תחתיה טמא;
שתים - אם יש סיד ביניהן, ביניהן טמא,
ואם אין סיד ביניהן, ביניהן טהור,
ואף על גב דליכא חורש;
והתניא - מצא אבן אחת מצויינת - תחתיה טמא,
שתים - אם יש חורש ביניהן, ביניהן טהור,
ואם לאו, ביניהן טמא?
אמר רב פפא - הכא, כשהסיד שפוך על ראשיהן ומרודה לכאן ולכאן; אי איכא חורש ביניהן, ביניהן טהור,
דאימור מחמת חורש הוא דאיקפל;
ואי לא, סיד דביני ביני הוא, וטמא!
אמר רב אסי:
מצר אחד מצוין - הוא טמא וכל השדה כולה טהורה;
שנים - הם טמאין, וכל השדה כולה טהורה;
שלשה - הם טמאין, וכל השדה כולה טהורה;
ארבעה - הן טהורין, וכל השדה כולה טמאה;
דאמר מר - אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את א"י:
ויוצאין אף על הכלאים:
ואכלאים בחולו של מועד נפקינן?
ורמינהו - באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים,
בחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים,
ויוצאין לקווץ את הדרכים, ולתקן הרחובות ולמוד המקואות, ועושין כל צורכי רבים ומציינין את הקברות, ויוצאין על הכלאים!
רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא:
חד אמר - כאן בבכיר, כאן באפיל;
וחד אמר - כאן בזרעים, כאן בירקות!
אמר רב אסי אמר רב יוחנן:
לא שנו, אלא שאין ניצן ניכר;
אבל ניצן ניכר - יוצאין עליהן!
מאי שנא בחולו של מועד דנפקינן?
אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן - משום שכר פעולה, דמוזלי גבן;
אמר רב זביד ואיתימא רב משרשיא - שמע מינה, כי יהבינן להו שכר - מתרומת הלשכה יהבינן להו;
דאי סלקא דעתך מדידהו יהבינן להו, מאי נפקא לן מינייהו? כל כמה דבעו, ליתן להו;
ועד כמה?
אמר רב שמואל בר יצחק - כאותה ששנינו, "כל סאה שיש בה
דף ו,ב גמרא
רובע זרע ממין אחר, ימעט";
והתניא - התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה?
לא קשיא: כאן קודם תקנה, כאן - לאחר תקנה;
דתניא - בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפני בהמתן,
והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות:
אחת - שמנכשין להם שדותיהן,
ואחת - שמשליכין לפני בהמתם;
התקינו שיהו עוקרין ומשליכין על הדרכים,
ועדיין היו שמחין שמחה גדולה,
שמנכשין שדותיהן;
התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה:
רובע זרע ממין אחר, ימעט";
והתניא - התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה?
לא קשיא: כאן קודם תקנה, כאן - לאחר תקנה;
דתניא - בראשונה היו עוקרין ומשליכין לפני בהמתן,
והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות:
אחת - שמנכשין להם שדותיהן,
ואחת - שמשליכין לפני בהמתם;
התקינו שיהו עוקרין ומשליכין על הדרכים,
ועדיין היו שמחין שמחה גדולה,
שמנכשין שדותיהן;
התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה:
דף ו,ב משנה
ר"א בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקה את כל השדה זרעים שלא שתו לפני המועד לא ישקם במועד וחכמים מתירין בזה ובזה:
דף ו,ב גמרא אמר רב יהודה אם היתה שדה מטוננת מותר תניא נמי הכי כשאמרו אסור להשקותן במועד לא אמרו אלא בזרעים שלא שתו מלפני המועד אבל זרעים ששתו לפני המועד מותר להשקותן במועד ואם היתה שדה מטוננת מותר ואין משקין שדה גריד במועד וחכמים מתירין בזה ובזה אמר רבינא שמע מינה האי תרביצא שרי לתרבוצי בחולא דמועדא שדה גריד מאי טעמא דאפלא משוי לה חרפא ה"נ אפלא משוי לה חרפא ת"ר מרביצין שדה לבן בשביעית אבל לא במועד והא תניא מרביצין בין במועד בין בשביעית אמר רב הונא לא קשיא הא ר"א בן יעקב הא רבנן תניא אידך מרביצין שדה לבן ערב שביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית ולא עוד אלא שמרביצין שדה לבן בשביעית כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית:
דף ו,ב משנה צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן כדרכו במועד ובשביעית וחכ"א משדה האילן כדרכו ומשדה הלבן שלא כדרכו ומקרין את הפירצה במועד ובשביעית בונה כדרכו:
דף ו,ב גמרא מאי אישות אמר רב יהודה בריה שאין לה עינים אמר רבא בר ישמעאל ואיתימא רב יימר בר שלמיא מאי קרא (תהילים נח) כמו שבלול תמס יהלך נפל אשת בל חזו שמש ת"ר צדין את האישות ואת העכברים משדה הלבן ומשדה האילן כדרכו ומחריבין חורי נמלים כיצד מחריבין רשב"ג אומר מביא עפר מחור זה ונותן לתוך חור זה והן חונקין זה את זה אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי והוא דקאי בתרי עברי נהרא והוא דליכא גשרא והוא דליכא גמלא והוא דליכא מצרא
דף ז,א גמרא עד כמה עד פרסה: רבי יהודה אומר משדה האילן כדרכו ומשדה הלבן שלא כדרכו: תנו רבנן כיצד כדרכו חופר גומא ותולה בה מצודה כיצד שלא כדרכו נועץ שפוד ומכה בקורדום ומרדה האדמה מתחתיה תניא <ר"ש בן אלעזר> [ר"א ב"י] אומר כשאמרו משדה לבן שלא כדרכו לא אמרו אלא בשדה לבן הסמוכה לעיר אבל בשדה לבן הסמוכה לשדה האילן אפילו כדרכו שמא יצאו משדה הלבן ויחריבו את האילנות: ומקרין את הפירצה במועד: כיצד מקרין רב יוסף אמר בהוצא ודפנא במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט אמר רב חסדא לא שנו אלא כותל הגינה אבל כותל החצר בונה כדרכו לימא מסייע ליה כותל הגוחה לרשות הרבים סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה התם כדקתני טעמא מפני הסכנה ואיכא דאמרי תא שמע כותל הגוחה לרה"ר סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה מפני הסכנה אין שלא מפני הסכנה לא לימא תיהוי תיובתיה דרב חסדא אמר לך רב חסדא התם סותר ובונה הכא בונה ולא סותר התם נמי ליסתור ולא ליבני א"כ מימנע ולא סותר אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא דקתני ובשביעית בונה כדרכו דהיכא אילימא דחצר צריכא למימר אלא לאו דגינה ואע"ג דמיחזי כמאן דעביד נטירותא לפירי שמע מינה:
דף ז,א משנה ר' מאיר אומר רואין את הנגעים <בתחילה> להקל אבל לא להחמיר וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר:
דף ז,א גמרא תניא רבי מאיר אומר רואין את הנגעים להקל אבל לא להחמיר רבי יוסי אומר לא להקל ולא להחמיר שאם אתה נזקק לו להקל נזקק לו אף להחמיר אמר רבי נראין דברי רבי מאיר במוסגר ודברי רבי יוסי במוחלט אמר רבא בטהור כ"ע לא פליגי דלא חזו ליה בהסגר ראשון דכ"ע לא פליגי דחזי ליה כי פליגי
דף ז,ב גמרא בהסגר שני מר סבר בכהן תליא מילתא אי טהור אמר ליה טהור ואי טמא שתיק ומר סבר (ויקרא יג) לטהרו או לטמאו כתיב אמר מר אמר רבי נראין דברי רבי יוסי במוחלט ודברי ר' מאיר במוסגר והתניא איפכא תנאי היא אליבא דרבי מר סבר צוותא דעלמא עדיף ליה ומר סבר צוותא דאשתו עדיפא ליה למימרא דמוחלט מותר בתשמיש המטה אין והתניא (ויקרא יד) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים שיהא אסור בתשמיש המטה ואין אהלו אלא אשתו שנאמר (דברים ה) לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ר' יהודה אומ' (יחזקאל מד) שבעת ימים יספרו לו ימי ספירו ולא ימי חלוטו ר' יוסי בר' יהודה אומר ז' ימי ספירו ק"ו לימי חלוטו וא"ר חייא דנתי לפני רבי לימדתנו רבינו יותם לא היה לו לעוזיהו אלא בימי חלוטו אמר לו אף אני כך אמרתי במאי קמיפלגי ר' יוסי בר' יהודה סבר גלי רחמנא בימי ספירו וכ"ש בימי חלוטו ומר סבר מאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי למימרא דבכהן תליא מילתא אין והתניא (ויקרא יג) וביום הראות בו יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו מכאן אמרו חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי המשתה לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל דברי רבי יהודה ר' אומר אינו צריך הרי הוא אומר (ויקרא יד) וצוה הכהן ופנו את הבית אם ממתינים לו לדבר הרשות כל שכן לדבר מצוה מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשין איכא בינייהו ורבא אמר דבר הרשות איכא בינייהו ורבי יהודה מהתם לא גמרינן דחידוש הוא
דף ח,א גמרא דהא עצים ואבנים בעלמא לא מטמאו והכא מטמאו ורבי אמר אצטריך דאי כתב רחמנא וביום הראות בו הוה אמינא לדבר מצוה אין לדבר הרשות לא כתב רחמנא וצוה הכהן ואי כתב רחמנא וצוה הכהן הוה אמינא הני אין דלאו טומאה דגופיה אבל טומאה דגופיה אימא מיחזא חזיא ליה צריכא אמר מר יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו מאי משמע אמר אביי א"כ ליכתוב רחמנא ביום מאי וביום שמע מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו רבא אמר כולה קרא יתירא הוא דא"כ לכתוב רחמנא ובהראות מאי וביום שמע מינה יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאי אתה רואה בו ואביי ההוא מיבעי ליה ביום ולא בלילה ורבא ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה (ויקרא יג) מלכל מראה עיני הכהן ואביי ההוא מיבעי ליה למעוטי סומא באחת מעיניו ורבא נמי מיבעי ליה להכי אין הכי נמי ואלא ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה (ויקרא יד) מכנגע נראה לי בבית לי ולא לאורי ואביי אי מהתם הוה אמינא הני מילי טומאה דלאו דגופיה אבל טומאה דגופיה אפילו לאורו נמי קא משמע לן:
דף ח,א משנה ועוד אמר ר' מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו ר' יוסי אומר אבל הוא לו לא יעורר אדם על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום:
דף ח,א גמרא ורמינהו המלקט עצמות אביו ואמו הרי זה מתאבל עליהם כל היום ולערב אין מתאבל עליהן ואמר רב חסדא אפילו צרורין לו בסדינו אמר אביי אימא מפני ששמחת הרגל עליו: ולא יערער על מתו: מאי לא יערער על מתו אמר רב כד הדר ספדנא במערבא אמרי יבכון עמיה כל מרירי ליבא: קודם הרגל שלשים יום: מאי שנא שלשים יום אמר רב כהנא אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שכינס מעות לעלות לרגל ובא ספדן ועמד על פתח ביתו ונטלתן אשתו ונתנתן לו ונמנע ולא עלה באותה שעה אמרו לא יעורר על מתו ולא יספידנו קודם לרגל שלשים יום ושמואל אמר
דף ח,ב גמרא לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום מאי בינייהו איכא בינייהו דקעביד בחנם:
דף ח,ב משנה
אין חופרין כוכין וקברות במועד,
אבל מחנכין את הכוכין במועד,
ועושין נברכת במועד,
וארון עם המת בחצר;
רבי יהודה אוסר אלא אם כן יש עמו נסרים:
אין חופרין כוכין וקברות במועד,
אבל מחנכין את הכוכין במועד,
ועושין נברכת במועד,
וארון עם המת בחצר;
רבי יהודה אוסר אלא אם כן יש עמו נסרים:
דף ח,ב גמרא
מאי כוכין ומאי קברות?
אמר רב יהודה - כוכין בחפירה, וקברות בבנין;
תניא נמי הכי: אלו הן כוכין ואלו הן קברות?
כוכין בחפירה, וקברות בבנין:
אבל מחנכין את הכוכין:
כיצד מחנכין?
אמר רב יהודה - שאם היה ארוך מקצרו;
במתניתא תנא - מאריך בו ומרחיב בו:
ועושין נברכת כו':
מאי נברכת?
אמר רב יהודה - זו בקיע;
והתניא - הנברכת והבקיע?
אמר אביי ואיתימא רב כהנא - גיהא ובר גיהא:
וארון עם המת בחצר:
תנינא להא דתנו רבנן -
עושין כל צורכי המת:
גוזזין לו שערו,
ומכבסין לו כסותו,
ועושין לו ארון מנסרין המנוסרין מערב יום טוב,
רבן שמעון בן גמליאל אומר -
אף מביאין עצים ומנסרן בצינעא בתוך ביתו:
מאי כוכין ומאי קברות?
אמר רב יהודה - כוכין בחפירה, וקברות בבנין;
תניא נמי הכי: אלו הן כוכין ואלו הן קברות?
כוכין בחפירה, וקברות בבנין:
אבל מחנכין את הכוכין:
כיצד מחנכין?
אמר רב יהודה - שאם היה ארוך מקצרו;
במתניתא תנא - מאריך בו ומרחיב בו:
ועושין נברכת כו':
מאי נברכת?
אמר רב יהודה - זו בקיע;
והתניא - הנברכת והבקיע?
אמר אביי ואיתימא רב כהנא - גיהא ובר גיהא:
וארון עם המת בחצר:
תנינא להא דתנו רבנן -
עושין כל צורכי המת:
גוזזין לו שערו,
ומכבסין לו כסותו,
ועושין לו ארון מנסרין המנוסרין מערב יום טוב,
רבן שמעון בן גמליאל אומר -
אף מביאין עצים ומנסרן בצינעא בתוך ביתו:
דף ח,ב משנה
אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות,
ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו;
אבל מחזיר הוא את גרושתו,
ועושה אשה תכשיטיה במועד;
ההדיוט תופר כדרכו, והאומן מכליב,
ומסרגין את המטות, רבי יוסי אומר - ממתחין:
דף ח,ב גמרא
וכי שמחה היא לו? מאי הוי?
לפי שאין מערבין שמחה בשמחה;
רבה בר [רב] הונא אמר - מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו;
דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב:
מנין שאין נושאין נשים במועד?
שנאמר (דברים טז) - "ושמחת בחגך":
בחגך, ולא באשתך!
מיתיבי:
כל אלו שאמרו אסורין לישא במועד,
דף ט,א גמרא
מותרין לישא ערב הרגל!
קשיא לכולהו!
לא קשיא:
למאן דאמר משום שמחה - עיקר שמחה חד יומא הוא;
למאן דאמר משום טירחא - עיקר טירחא חד יומא הוא;
למאן דאמר משום ביטול פריה ורביה - לחד יומא לא משהי איניש נפשיה;
ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן?
דכתיב (מלכים א ח) "ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים [לפני ה' אלהינו] שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום";
ואם איתא דמערבין שמחה בשמחה איבעי ליה למינטר עד החג, ומיעבד שבעה להכא ולהכא!
ודלמא מינטר לא נטרינן,
והיכא דאתרמי עבדינן?
איבעי ליה לשיורי פורתא!
שיורי בנין בית המקדש לא משיירינן;
איבעי ליה לשיורי באמה כליא עורב!
אמה כליא עורב צורך בנין הבית הוא;
אלא מדמייתר קרא: מכדי כתיב ארבעה עשר יום, שבעת ימים ושבעת ימים למה לי?
שמע מינה, הני לחוד והני לחוד!
אמר רב פרנך אמר רב יוחנן:
אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים,
והיו דואגים ואומרים - שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה?
יצתה בת קול ואמרה להם - כולכם מזומנין לחיי העולם הבא!
מאי דרוש? אמרו - קל וחומר:
ומה משכן, שאין קדושתו קדושת עולם,
וקרבן יחיד דוחה שבת, דאיסור סקילה;
מקדש, דקדושתו קדושת עולם, וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת - לא כל שכן?
אלא אמאי היו דואגים?
התם, צורך גבוה; הכא, צורך הדיוט?
הכא נמי - מיעבד ליעבדו, מיכל לא ניכלו, ולא לישתו!
אין שמחה בלא אכילה ושתיה!
ומשכן דדחי שבת - מנלן?
אילימא מדכתיב (במדבר ז) ביום "הראשון וביום השביעי",
דלמא שביעי לקרבנות?
אמר רב נחמן בר יצחק - אמר קרא (במדבר ז): "ביום עשתי עשר יום ":
מה "יום" - כולו רצוף,
אף "עשתי עשר" - כולן רצופין!
ודלמא ימים הראויין כתיב קרא אחרינא (במדבר ז) ביום שנים עשר יום מה יום כולו רצוף אף שנים עשר יום כולן רצופין ודלמא הכא נמי ימים הראויין אם כן תרי קראי למה לי ומקדש דדוחה יום הכפורים מנלן אילימא מדכתיב ארבעה עשר יום ודלמא ימים הראויין גמר יום יום מהתם יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא ומנלן דאחיל להו דתני תחליפא (מלכים א ח) ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו לאהליהם שהלכו ומצאו נשיהם בטהרה שמחים שנהנו מזיו השכינה וטובי לב שכל אחד ואחד נתעברה אשתו בבן זכר על כל הטובה שיצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא לדוד עבדו ולישראל עמו בשלמא לישראל עמו דאחיל להו עון יום הכפורים אלא לדוד עבדו מאי היא אמר רב יהודה אמר רב בשעה שביקש שלמה להכניס ארון למקדש דבקו שערים זה לזה אמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה פתח ואמר (תהילים כד) שאו שערים ראשיכם וגו' ולא נענה כיון שאמר (דברי הימים ב ו) ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו הכל שמחל לו הקב"ה על אותו עון ר' יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי ר' שמעון בן יוחי איפטור מיניה באורתא לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה אמר להו ולאו איפטריתו מיני באורתא אמרו ליה למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וכתיב (דברי הימים ב ז) וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם אלא מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת א"ל לבריה בני אדם הללו אנשים של צורה הם זיל גביהון דליברכוך אזל אשכחינהו דקא רמו קראי אהדדי כתיב (משלי ד) פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו וכתיב (משלי ה) אורח חיים פן תפלס לא קשיא כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים
דף ט,ב גמרא כאן במצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים הדר יתבי וקא מבעי להו כתיב (משלי ג) יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה וכתיב (משלי ח) כל חפצים לא ישוו בה דאפילו חפצי שמים לא ישוו בה כאן במצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים כאן במצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים אמרו ליה מאי בעית הכא אמר להו דאמר לי אבא זיל גבייהו דליברכוך אמרו ליה יהא רעוא דתזרע ולא תחצד תעייל ולא תיפוק תיפוק ולא תעייל ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך לבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא כי אתא לגבי אבוה א"ל לא מבעיא דברוכי לא בירכן אבל צעורי צעורן א"ל מאי אמרו לך הכי והכי אמרו לי א"ל הנך כולהו ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו תעייל ולא תיפוק תעייל כלתא ולא לימותו בנך דליפקון תיפוק ולא תעייל תוליד בנתא ולא ימותו גוברייהו וליהדרו לותיך ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא דכתיב (תהילים מט) קרבם בתימו לעולם אל תקרי קרבם אלא קברם לבלבל פתורך בבני ובנתא ולא תיחזי שתא חדתא דלא תמות אנתך ולא תנסב אינתתא אחריתי ר' שמעון בן חלפתא אפטר מיניה דרב א"ל <אבוה> [לבריה] זיל לגביה דליברכך א"ל יהא רעוא דלא תבייש ולא תתבייש אתא גבי אבוה א"ל מאי אמר לך א"ל מילין בעלמא הוא דאמר לי א"ל ברכך ברכתא דברכן קודשא בריך הוא לישראל ותנא בה דכתיב (יואל ב) ואכלתם אכול ושבוע והללתם וגו' ולא יבושו עמי לעולם וידעתם כי בקרב ישראל אני וגו' ולא יבושו עמי לעולם: ועושה אשה תכשיטיה: ת"ר אלו הן תכשיטי נשים כוחלת ופוקסת ומעבירה <סרק> [שרק] על פניה ואיכא דאמרי מעברת סרק על פניה של מטה דביתהו דרב חסדא מקשטא באנפי כלתה יתיב רב הונא בר חיננא קמיה דרב חסדא ויתיב וקאמר לא שנו אלא ילדה אבל זקנה לא א"ל האלהים אפילו אמך ואפילו אימא דאימך ואפילו עומדת על קברה דאמרי אינשי בת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא: רבי יהודה אומר לא תסוד: תניא רבי יהודה אומר אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה ומודה ר' יהודה בסיד שיכולה לקפלו במועד שטופלתו במועד שאע"פ שמצירה היא עכשיו שמחה היא לאחר זמן ומי אית ליה לרבי יהודה האי סברא והתנן רבי יהודה אומר נפרעין מהן מפני שמצר אמרו לו אע"פ שמצר עכשיו שמח הוא לאחר זמן אמר רב נחמן בר יצחק הנח להלכות מועד דכולהו מצר עכשיו ושמח לאחר זמן נינהו רבינא אמר <כותי> {נכרי} לענין פרעון לעולם מצר אמר רב יהודה בנות ישראל שהגיעו לפירקן ולא הגיעו לשנים עניות טופלות אותן בסיד עשירות טופלות אותן בסולת בנות מלכים בשמן המור שנאמר (אסתר ב) ששה חדשים בשמן המור מאי שמן המור רב הונא בר חייא אמר סטכת רב ירמיה בר אמי אמר שמן זית שלא הביא שליש תניא רבי יהודה אומר אנפיקינון שמן זית שלא הביא שליש ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר רב ביבי הוה ליה ברתא טפלה אבר אבר שקל בה ד' מאה זוזי הוה ההוא <כותי> {נכרי} בשבבותיה דה"ל ברתא טפלה בחד זמנא ומתה אמר קטלא ביבי לברתי אמר רב נחמן רב ביבי דשתי שיכרא בעיין בנתיה טפלא אנן דלא שתינן שיכרא לא בעיין בנתין טפלא:
דף י,א גמרא ההדיוט תופר כדרכו: היכי דמי הדיוט אמרי דבי רבי ינאי כל שאינו יכול להוציא מלא מחט בבת אחת רבי יוסי בר חנינא אמר כל שאינו יכול לכוין אימרא בחפת חלוקו: והאומן מכליב: מאי מכליב רבי יוחנן אמר מפסיע רבה בר שמואל אמר שיני כלבתא: מסרגין את המטות: מאי מסרגין ומאי ממתחין כי אתא רב דימי אמר פליגי בה ר' חייא בר אבא ור' אסי ותרוייהו משמיה דחזקיה ור' יוחנן חד אמר מסרגין שתי וערב וממתחין שתי בלא ערב וחד אמר מסרגין שתי בלא ערב וממתחין שאם היה רפוי ממתחו איני והא תני רב תחליפא בר שאול ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלה בשלמא למאן דאמר מסרגין שתי וערב וממתחין שתי בלא ערב היינו דקתני רב תחליפא בר שאול ושוין שאין מפשילין חבלים לכתחלה אלא למאן דאמר מסרגין שתי בלא ערב ממתחין שאם היה רפוי היה ממתחו השתא שתי וערב אמרת לא חבלים לכתחלה מיבעיא קשיא א"ל רב נחמן בר יצחק לרבי חייא בר אבין מי איכא למאן דאמר מסרגין שתי בלא ערב והתנן רבי מאיר אומר המטה משיסרוג בה שלשה בתים אלא כי אתא רבין אמר במסרגין כולי עלמא לא פליגי דשתי וערב אלא כי פליגי בממתחין מר סבר ממתחין שתי בלא ערב ומר סבר שאם היה רפוי ממתחו מיתיבי מסרגין את המטה ואין צריך לומר שממתחין דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר ממתחין אבל לא מסרגין וי"א אין ממתחין כל עיקר בשלמא למאן דאמר ממתחין שתי בלא ערב היינו דאתו יש אומרים לאיפלוגי אלא למאן דאמר שאם היה רפוי ממתחו ליש אומרים ממתחו נמי לא אין כיון דאפשר לממלייה במאני לא טרחינן:
דף י,א משנה מעמידין תנור וכירים וריחים במועד רב יהודה אומר אין מכבשין את הריחים בתחילה:
דף י,א גמרא מאי מכבשין רב יהודה אמר מנקר ריחיא רב יחיאל אמר בת עינא מיתיבי מעמידין תנור וכירים במועד ובלבד שלא יגמור מלאכתן דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אף יגמור רבי יהודה אומר משמו מעמידין את החדשה ומכבשין את הישנה ויש אומרים אין מכבשין כל עיקר בשלמא למאן דאמר מכבשין מנקר ריחיא היינו דמשכחת לה בישנה אלא למאן דאמר בת עינא ישנה בת עינא למה לה כגון דקא בעי לארווחי טפי פורתא רב הונא שמעיה לההוא גברא דקא מנקר ריחיא בחולא דמועדא אמר מאן האי איתחיל גופיה דקא מחיל חולא דמועדא סבר לה כיש אומרים דרש רב חמא נוקרין ריחים במועד משום רבי מאיר אמר אפילו סוס שרוכב עליו וחמור שרוכב עליו <ומותר> [מותר] ליטול צפרנים בחולו של מועד
דף י,ב גמרא אבל חמרא דריחיא לא רב יהודה שרי למישקל טופריה לחמרא דריחיא ולאוקומי ריחיא ולמיבני ריחיא ולמיבני אמת ריחיא ולמיבני אוריא <רבא> [רב] שרא לסרוקי סוסיא ולמיבני אקרפיטא ולמיבני איצטבא רבא שרא למישקל דמא לבהמה בחולא דמועדא א"ל אביי תניא דמסייע לך מקיזין דם לבהמה ואין מונעין רפואה לבהמה בחולו של מועד רבא שרא לכסכוסי קירמי מ"ט מעשה הדיוט הוא אמר רב יצחק בר אמי אמר רב חסדא קיטורי בירי אסיר מ"ט מעשה אומן הוא אמר רבא מאן דמתקיל ארעא אדעתא דבי דרי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי מוליא במוליא ונצא בנצא אדעתא דבי דרי שקל מוליא ושדא בנצא אדעתא דארעא ואמר רבא האי מאן דזכי זיכי אדעתא דציבי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי שקיל רברבי ושביק זוטרי אדעתא דציבי שקל רברבי וזוטרי אדעתא דארעא ואמר רבא האי מאן דפתח מיא לארעיה אדעתא דכוורי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי פתח תרי בבי חד מעילאי וחד מתתאי אדעתא דכוורי פתח חד בבא אדעתא דארעא ואמר רבא האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דחיותא שרי אדעתא דדיקלא אסיר היכי דמי שקיל כוליה מחד גיסא אדעתא דחיותא מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדיקלא ואסיר ואמר רבא הני תמרי תוחלני מיגזרינהו שרי מייצינהו אסיר רב פפא אמר כיון דמתלעי כפרקמטיא האבד דמי ושרי ואמר רבא פרקמטיא כל שהוא אסור א"ר יוסי בר אבין ובדבר האבד מותר רבינא הוה ליה ההוא עיסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי שהייה לזבוניה בתר חולא דמועדא וזבניה בתריסר אלפי רבינא הוה מסיק זוזי בבני אקרא דשנואתא אתא לקמיה דרב אשי א"ל מהו למיזל האידנא עלייהו א"ל כיון דהאידנא הוא דמשכחת להו ביומי אחריני לא משכחת להו כפרקמטיא האבד דמי ושרי תניא נמי גבי ע"ז כי האי גוונא הולכין
דף יא,א גמרא ליריד של <עכו"ם> {גוים} ולוקחים בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאות שלהן מפני שהוא כמציל מידן רב שרא לחייא בר אשי למיגדל אוהרי בחולא דמועדא מאי טעמא מעשה הדיוט הוא אבל איזלי אסור מאי טעמא מעשה אומן הוא רב יהודה שרא לאמי תנורא למיגדל תנורי ולרב' בר עשבי למיגדל מהולתא איני והא תני רבה בר שמואל ושוין שאין גודלין תנור לכתחילה לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים:
דף יא,א משנה עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל אבל לא במחלצים הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד וכל כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן:
דף יא,א גמרא היכי דמי מעשה הדיוט רב יוסף אמר בהוצא ודפנא במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט: שפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה: השתא במעגילה אמרת שרי ביד וברגל מיבעיא הכי קאמר שפין את הסדקין ומעגילין אותן כעין מעגילה ביד וברגל אבל לא במחלצים: הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנן במועד: ורמינהי עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים כו' עד ימיו אין מכאן ואילך לא לא קשיא כאן בדנפחי כאן בדנגרי מתקיף לה רב חסדא יאמרו קלא רבה אסיר קלא זוטר שרי אלא אמר רב חסדא לא קשיא הא במגלי הא בחציני רב פפא אמר כאן קודם גזירה כאן לאחר גזירה רב אשי אמר הא ר' יהודה הא ר' יוסי דאמר ר' יצחק בר אבדימי מאן תנא שינוי במועד בדבר האבד דלא כר' יוסי אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא בחולא דמועדא כמאן כרבי יוסי: כבשין שהוא יכול לאכול במועד כובשן: בדיתא לבאי כוורי אזיל כולי עלמא צוד אייתו כוורא שרא להו רבא למימלח מינייהו אמר ליה אביי והא תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן אמר ליה כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו ואי שביק להו פסדי כפרקמטיא האבד דמי ושרי ואיכא דאמרי שרי להו רבא מיצד מיזל אייתויי ומימלח אמר ליה אביי והא אנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן כובשן תנן אמר ליה הני נמי מיתאכלי אגב איצצא כי הא דשמואל עבדו ליה שיתין איצצי ואכל רבא איקלע לבי ריש גלותא עבדי ליה שיתין איצצי ואכל רב איקלע לבי רב שפיר אייתו לקמייהו ההוא כוורא תילתא בישולא תילתא מילחא ותילתא טוויא אמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא סמוך למיסרחיה מעלי ואמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא טווייא באחוה אסוקיה באבוה מיכלי בבריה אשתי עליה אבוה ואמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא תחלי וחלבא ליטעון גופא ולא ליטעון פוריא ואמר רב אמר לי אדא ציידא כוורא תחלי וחלבא מיא ולא שיכרא שיכרא ולא חמרא: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%91%D7%99%D7%9E%D7%99
